סייד עבדאללה

כלכלת וייטנאם היא ה-44 בגודלה בעולם, ומאז אמצע שנות ה-80 עברה וייטנאם שינוי עצום מכלכלה פיקודית ריכוזית מאוד, בתמיכת כלכלה מבוססת שוק פתוח.

באופן לא מפתיע, היא גם אחת הכלכלות הצומחות ביותר בעולם, עם קצב צמיחה שנתי צפוי של כ-5.1% בתמ"ג, מה שיהפוך את הכלכלה שלה ל-20 בגודלה בעולם עד 2050.

עם זאת, השמועה הרווחת בעולם היא שווייטנאם עומדת להיות אחד ממרכזי הייצור הגדולים ביותר, עם אפשרות להשתלט על סין עם צעדיה הכלכליים הגדולים.

ראוי לציין כי וייטנאם צומחת כמרכז ייצור באזור, בעיקר עבור מגזרים כמו טקסטיל, ביגוד והנעלה ומגזר האלקטרוניקה.

מצד שני, מאז שנות ה-80 סין משחקת את תפקידה של מרכז ייצור עולמי בזכות חומרי הגלם, כוח האדם והיכולת התעשייתית העצומים שלה. פיתוח תעשייתי זכה לתשומת לב רבה, כאשר תעשיות בניית המכונות והמטלורגיה קיבלו את העדיפות הגבוהה ביותר.

בעוד היחסים בין וושינגטון לבייג'ינג נמצאים בקריסת גבולות, עתיד שרשראות האספקה ​​הגלובליות אינו ברור. למרות שהודעות בלתי צפויות מהבית הלבן ממשיכות להעלות שאלות לגבי כיוון מדיניות הסחר של ארה"ב, מכסי מלחמת הסחר נותרו בתוקף.

בינתיים, ההשלכות של חוק הביטחון הלאומי המוצע של בייג'ינג, המאיים להגביל את האוטונומיה של הונג קונג, מסכנים עוד יותר את הסכם הסחר השברירי ממילא בין שתי המעצמות. שלא לדבר על עלויות העבודה הגואות פירושן שסין תשאף לתעשייה יוקרתית פחות עתירת עבודה.

קושי זה, בשילוב עם המרוץ לאבטחת אספקה ​​רפואית ולפיתוח חיסון לקורונה, מעורר הערכה מחודשת של שרשראות אספקה ​​בזמן אמת שמעדיפות יעילות מעל לכל.

במקביל, הטיפול של סין בנגיף הקורונה עורר שאלות רבות בקרב מעצמות המערב. בעוד שוייטנאם היא אחת המדינות הראשונות שהקלו את צעדי הריחוק החברתי ופתחו מחדש את החברה שלה כבר באפריל 2020, כאשר רוב המדינות רק מתחילות להתמודד עם חומרתה והתפשטותה של נגיף הקורונה.

העולם נדהם מהצלחתה של וייטנאם במהלך מגפת הקורונה הזו.

הסיכוי של וייטנאם כמרכז ייצור

אל מול התרחיש הגלובלי המתפתח הזה, הכלכלה האסייתית העולה - וייטנאם - מתכוננת להפוך למעצמת הייצור הבאה.

וייטנאם התממשה כמועמדת חזקה לתפוס נתח גדול בעולם שלאחר COVID-19.

על פי מדד Kearney US Reshoring, המשווה את תפוקת הייצור של ארה"ב ליבוא הייצור שלה מ-14 מדינות אסייתיות, זינקה תפוקת הייצור לשיא בשנת 2019, הודות לירידה של 17% ביבוא מסין.

לשכת המסחר האמריקאית בדרום סין מצאה גם כי 64% מהחברות האמריקאיות בדרום המדינה שוקלות להעביר את הייצור למקום אחר, על פי דיווח של Medium.

הכלכלה הווייטנאמית צמחה ב-8% בשנת 2019, בסיוע עלייה ביצוא. היא צפויה גם היא לצמוח ב-1.5% השנה.

הבנק העולמי צופה כי במקרה הגרוע ביותר של מגפת הקורונה התמ"ג של וייטנאם יירד ל-1.5% השנה, נתון טוב יותר מרוב שכנותיה בדרום אסיה.

בנוסף, בעזרת שילוב של עבודה קשה, מיתוג מדינה ויצירת תנאי השקעה נוחים, וייטנאם משכה חברות/השקעות זרות, מה שנתן ליצרנים גישה לאזור הסחר החופשי של ASEAN והסכמי סחר מועדפים עם מדינות ברחבי אסיה והאיחוד האירופי, כמו גם ארה"ב.

שלא לדבר על כך, לאחרונה המדינה חיזקה את ייצור הציוד הרפואי ותרמה תרומות קשורות למדינות שנפגעו מנגיף הקורונה, כמו גם לארה"ב, רוסיה, ספרד, איטליה, צרפת, גרמניה ובריטניה.

התפתחות משמעותית נוספת היא הסבירות שייצורן של יותר חברות אמריקאיות יעבור מסין לווייטנאם. וחלקה של וייטנאם ביבוא הביגוד האמריקאי הרוויח, שכן חלקה של סין בשוק יורד - המדינה אף עקפה את סין ודורגה כספקית הביגוד המובילה לארה"ב במרץ ובאפריל השנה.

נתוני סחר הסחורות של ארה"ב לשנת 2019 משקפים תרחיש זה, היצוא הכולל של וייטנאם לארה"ב עלה ב-35%, או 17.5 מיליארד דולר.

במשך שני העשורים האחרונים, המדינה עברה טרנספורמציה דרמטית כדי לשרת מגוון רחב של תעשיות. וייטנאם התרחקה מכלכלתה החקלאית בעיקרה לפתח כלכלה מבוססת שוק ותעשייה.

צווארי בקבוק שיש להתגבר עליהם

אבל יש הרבה צווארי בקבוק שצריך להתמודד איתם אם המדינה רוצה להצטרף לסין.

לדוגמה, אופייה של וייטנאם, המבוססת על כוח עבודה זול, מהווה איום פוטנציאלי - אם המדינה לא תעלה בשרשרת הערך, מדינות אחרות באזור כמו בנגלדש, תאילנד או קמבודיה יספקו גם הן כוח עבודה זול יותר.

בנוסף, עם מאמציה הרבים של הממשלה להביא השקעות נוספות בייצור ותשתיות היי-טק כדי להשתלב טוב יותר עם שרשרת האספקה ​​הגלובלית, רק חברה רב-לאומית מוגבלת (MNCs) מקיימת פעילויות מחקר ופיתוח (מו"פ) מוגבלות בווייטנאם.

מגפת הקורונה חשפה גם כי וייטנאם תלויה במידה רבה ביבוא חומרי גלם ומשחקת רק תפקיד של ייצור והרכבת מוצרים לייצוא. ללא תעשייה תומכת משמעותית, יהיה זה חלום של ממש לספק ייצור בקנה מידה כזה כמו סין.

מלבד אלה, אילוצים נוספים כוללים את גודל מאגר העבודה, נגישות לעובדים מיומנים, היכולת להתמודד עם עלייה פתאומית בביקוש לייצור ועוד רבים.

זירה חשובה נוספת היא העסקים המיקרו, הקטנים והבינוניים (MSME) של וייטנאם - המהווים 93.7% מכלל העסקים - מוגבלים לשווקים קטנים מאוד ואינם מסוגלים להרחיב את פעילותם לקהל רחב יותר. מה שהופך אותם לנקודת חנק משמעותית בתקופות צרות, בדיוק כמו מגפת הקורונה.

לכן, חיוני שעסקים ייקחו צעד אחורה ויחשבו מחדש את אסטרטגיית המיצוב מחדש שלהם - בהתחשב בכך שלמדינה עדיין נותרו קילומטרים רבים להדביק את הקצב של סין, האם בסופו של דבר יהיה סביר יותר לבחור באסטרטגיית "סין ועוד אחד" במקום זאת?