אמר עבדאללה

כלכלת וייטנאם היא ה-44 בגודלה בעולם ומאז אמצע שנות ה-80 וייטנאם עשתה את השינוי האדיר מכלכלת פיקוד ריכוזית מאוד עם תמיכה מכלכלה מבוססת שוק פתוח.

באופן לא מפתיע, היא גם אחת הכלכלות הצומחות ביותר מבין הכלכלות בעולם, עם קצב צמיחת תוצר שנתי צפוי של כ-5.1%, מה שיהפוך את כלכלתה למקום ה-20 בגודלה בעולם עד 2050.

אחרי שאמרנו את זה, המילה המרעישה בעולם היא שוייטנאם עומדת להיות אחד ממרכזי הייצור הגדולים ביותר עם אפשרות להשתלט על סין בצעדיה הכלכליים הגדולים.

ראוי לציין כי וייטנאם עולה כמרכז ייצור באזור, בעיקר למגזרים כמו בגדי טקסטיל ומגזר ההנעלה והאלקטרוניקה.

מצד שני, מאז שנות ה-80 סין משחקת את התפקיד של מרכז ייצור עולמי עם חומרי הגלם, כוח האדם והיכולת התעשייתית העצומה שלה.לפיתוח תעשייתי ניתנה תשומת לב רבה כאשר תעשיות בניית מכונות ותעשיות מתכות קיבלו את העדיפות הגבוהה ביותר.

עם היחסים בין וושינגטון ובייג'ין בצניחה חופשית, עתידן של שרשראות האספקה ​​העולמיות הוא טנטטיבי.גם כאשר הודעות בלתי צפויות של הבית הלבן ממשיכות להעלות שאלות לגבי כיוון מדיניות הסחר של ארה"ב, המכסים של מלחמת הסחר נשארים בתוקף.

בינתיים, הנשורת מהצעת חוק הביטחון הלאומי של בייג'ינג, המאיים להגביל את האוטונומיה של הונג קונג, מסכנת עוד יותר את הסכם הסחר בשלב הראשון השברירי בין שתי המעצמות.שלא לדבר על עליית עלויות העבודה פירושה שסין תמשיך בתעשייה יוקרתית עתירת עבודה פחות.

החספוס הזה, יחד עם המירוץ לאבטחת אספקה ​​רפואית ופיתוח חיסון נגד COVID-19, מעורר הערכה מחודשת של שרשראות אספקה ​​בדיוק בזמן שמעניקות יעילות מעל הכל.

במקביל, הטיפול ב-COVID-19 על ידי סין הוליד שאלות רבות בקרב מעצמות המערב.ואילו וייטנאם היא אחת המדינות העיקריות להקל על צעדי ההתרחקות החברתית ולפתוח מחדש את החברה שלה כבר באפריל 2020, שם רוב המדינות רק מתחילות להתמודד עם חומרת והתפשטות ה-COVID-19.

העולם המום מההצלחה של וייטנאם במהלך מגיפת COVID-19 זו.

הסיכוי של וייטנאם כמרכז ייצור

על רקע התרחיש הגלובלי המתפתח, הכלכלה האסייתית העולה - וייטנאם - מתכוננת להפוך למעצמת הייצור הבאה.

וייטנאם התממשה כמתחרה חזקה לתפוס נתח גדול בעולם שלאחר ה-COVID-19.

על פי מדד Kearney US Reshoring, שמשווה את תפוקת הייצור בארה"ב לייבוא ​​הייצור שלה מ-14 מדינות באסיה, זינק לשיא ב-2019, הודות לירידה של 17% ביבוא הסיני.

לשכת המסחר האמריקנית בדרום סין מצאה גם כי 64% מהחברות בארה"ב בדרום המדינה שוקלות להעביר את הייצור למקום אחר, על פי דו"ח בינוני.

כלכלת וייטנאם צמחה ב-8% ב-2019, בסיוע עלייה בייצוא.הוא גם אמור לגדול ב-1.5% השנה.

תחזית הבנק העולמי במצב הגרוע ביותר של COVID-19 כי התמ"ג של וייטנאם יירד ל-1.5% השנה, וזה טוב יותר מרוב שכנותיה מדרום אסיה.

חוץ מזה, בשילוב של עבודה קשה, מיתוג מדינה ויצירת תנאי השקעה נוחים, וייטנאם משכה חברות/השקעות זרות, מה שהעניק ליצרנים גישה באזור הסחר החופשי של ASEAN והסכמי סחר מועדפים עם מדינות ברחבי אסיה והאיחוד האירופי, כמו גם ארצות הברית.

שלא לדבר על כך, בתקופה האחרונה המדינה ביצרה את ייצור הציוד הרפואי ותרמה תרומות נלוות למדינות שנפגעו מ-COVID-19, כמו גם לארה"ב, רוסיה, ספרד, איטליה, צרפת, גרמניה ובריטניה.

פיתוח חדש ומשמעותי נוסף הוא הסבירות שייצור של חברות אמריקאיות נוספות יתרחק מסין לווייטנאם.וחלקה של וייטנאם בייבוא ​​ההלבשה של ארה"ב הרוויח כאשר חלקה של סין בשוק יורד - המדינה אפילו עלתה על סין ודורגה כספקית ההלבשה הגבוהה ביותר לארה"ב במרץ ואפריל השנה.

נתוני סחר הסחורה בארה"ב לשנת 2019 משקפים תרחיש זה, היצוא הכולל של וייטנאם לארה"ב עלה ב-35%, או 17.5 מיליארד דולר.

במשך שני העשורים האחרונים, המדינה עברה שינוי עצום כדי לתת מענה למגוון רחב של תעשיות.וייטנאם התרחקה מהכלכלה החקלאית שלה בעיקר כדי לפתח כלכלה מבוססת שוק וממוקדת תעשייתית יותר.

יש להתגבר על צוואר בקבוק

אבל יש הרבה צווארי בקבוק שצריך להתמודד איתם אם המדינה רוצה להתמודד עם סין.

לדוגמה, האופי של וייטנאם של תעשיית ייצור מבוססת כוח אדם זול מהווה איום פוטנציאלי - אם המדינה לא תעלה בשרשרת הערך, גם מדינות אחרות באזור כמו בנגלדש, תאילנד או קמבודיה מספקות כוח עבודה זול יותר.

בנוסף, עם המאמצים הגדולים של הממשלה להביא יותר השקעות בייצור היי-טק ותשתיות כדי להתאים יותר לשרשרת האספקה ​​העולמית, רק לחברה רב לאומית מוגבלת (MNCs) יש פעילויות מחקר ופיתוח (R&D) מוגבלות בווייטנאם.

מגיפת COVID-19 גם חשפה כי וייטנאם תלויה במידה רבה ביבוא של חומרי גלם וממלאת רק את התפקיד של ייצור והרכבת מוצרים לייצוא.ללא תעשיית תמיכה משמעותית בקישור לאחור, זה יהיה חלום משאלת לב לתת מענה להיקף הייצור הזה כמו סין.

מלבד אלו, מגבלות נוספות כוללות את גודל מאגר העבודה, נגישות של עובדים מיומנים, יכולת להתמודד עם זרימה פתאומית של ביקוש לייצור ועוד רבים.

זירה חשובה נוספת היא ארגוני המיקרו, הקטנים והבינוניים (MSME) של וייטנאם - המהווים 93.7% מכלל הארגונים - מוגבלים לשווקים קטנים מאוד ואינם מסוגלים להרחיב את פעילותם לקהל רחב יותר.מה שהופך אותו לנקודת חנק רצינית בזמני צרות, בדיוק כמו מגיפת COVID-19.

לכן, חיוני לעסקים לעשות צעד אחורה ולשקול מחדש את אסטרטגיית המיקום שלהם - בהתחשב בכך שלמדינה יש עדיין קילומטרים רבים להדביק את הקצב של סין, האם בסופו של דבר יהיה הגיוני יותר ללכת על 'סין פלוס-אחת' אסטרטגיה במקום?